<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ב ח"ח</h1>
<h2>דף כ.</h2>
אין מקיימין השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד נראה לי או הוחזק פי' מקויים בב"ד יש שגורסין כך ורי"ף כתב אין מקיימין השטר משטר שקרא עליו ערער אלא אם כן הוחזק בבית דין וכן הרמב"ם ז"ל ודוקא משטר א' אבל מב' שטרות מקיימין מהם ובלב' שיהיו משתי שדו' או שתי כתובות והוא שאכלו' בעליהן ג' שנים ובשופי והאידנא מקיימין שטר משטר אחר מקויי' בבית דין וביוצא השטר שמקיימין בו מתחת ידי אחר אבל מתחת ידו לא דחיישינן דילמא זייופי זייף. וכתבו התוס' ואם יוצא מתחת ידי אחר מקיימין זה השטר ואפילו העד סופר בזה השטר לא חיישי' שמא ליקט מאותיות השטר וחתם שם שמו של הסופר כי לא חיישינן לזיופא אלא מן החתימה עצמה של כתב יד האדם ומי שיש לו שתי שטרות בחתימת ב' עדים שאין לקיימן אלא בטביעו' עין ולא בדימוי מחתימות אחרות שבשטרות אחרו' כאשר אכתו' כתובות. ודקדקו הפסקנים מדנקט שתי כתובו' או שתי שדות אבל משטרי חובות אין מקיימין מהם אלא אם כן נתקיימו בב"ד מי שיש לו ב' שטרות מחתימה אחת אין אומרין שהם פסולין דשמא זייף א' חבירו מאחר שמכירין חתימת העדים בטביעות עין כלומר שמעידין עדים על חתימתן אבל אין מקיימין אותן בדימוי מחתימות אחרות שבשטרות אחרות שביד אחרי' דחיישי' לזיופא כמו שכתבתי למעל' כתובות. יש מחלקת בתוספתא אם העדים אומרים כתב ידינו הוא זה ואחרים אומרים אין זה כתב ידם אם נעשה כשטר שקרא עליו ערער ויתקיים בב"ד או נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד ואין צריך קיום אחר ולא איפסיקא הלכתא כמאן ואם אין שם נייר כדי לכתוב הקיום כתב בעל העיטור בשם גאון דמלפף בו ניירא אחרינא ונהיג ביה סימן מובהק.
<h2>דף כ:</h2>
זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי וכן האחר נאמנין ואפילו זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי נאמנין ואינן צריכין להצטרף א' עמהן וכתבו התוספות אפילו אין העדים זוכרין ההלואה בלא ראיה מאחר שזוכרין ההלואה בראיית השטר אין צריך להצטרף אחר עמהם ואם אין זוכרין אפילו בראיית השטר צריך להצטרף אחר עמהם בשכל אח' מהם מעיד על כתב יד שלו ורב אלפס חלק על הירושלמי שאפילו אין זוכרין בראיית השטר אין [צריך] להצטרף עמהם אחר מאחר שכל אחד אומר זה כתב ידי כך נראה מדבריו ביבמות וכן נרא' עקר אבל מהרמב"ם נראה כמו מהירושלמי וכן הרא"ש וכתבו התוספו' כי כשאנו אומרים כי העדים אמנה שבשטר הם מעידין ואפילו אומרין בפי' שעל כת' ידן הם מעידין אנו חושבין אות' כמעידי' על מנה שבשטר כתובות ואינו צריך שיאמרו בפירו' על מנה שבשטר אנו מעידין. עד ודיין אין מצטרפין כגון אם עד א' החתום בשטר מעיד על חתימתו ודי[י]ן החתו' בקיו' מעיד על חתימתו שבקיום ואפילו שני' מן השוק מעידין על חתימת הדיין או א' מן השוק עם הדיין מעידין אין מצטרפין עם אותו העד שהעיד על חתימתו שבשטר לקיים השטר כי צריך קיום לקיום כאשר אכתוב ונראה דמיירי שנתקיים השטר מתחלה מפי אחרים ולא היו הדיינים מכירי' חתימות עידי השטר אבל אם הדיין מעיד על כתב ידו וא' מן השוק מעיד על חתימת עידי השטר נתקיים השטר כי שניה' מעידין על קיום אותו השטר ולא על מנה שבשטר כתובות. בקיום אין אנו חוששין אם הדיינין קרובים לעדים של הקיום כתובות ויש מן הגדולים שכתבו שאין אנו חוששין בקיום אם הדיינים או עידי הקיום קרובים למלוה ולוה או עידי הקיום קרובים זה לזה וכן כתב רב נטרונאי בתשובה ויש מן הגדולים שכתבו שפסול בכל אחד מאלו כי לא הקלו אלא בעד נעשה דיין או אם הדיינים קרובים לעדים וכן כתבו התו' והרשב"א כתב כסברא ראשונ'. אם שני דייני הקיום כל אחד מעיד על כתב ידו השטר מקוים ולא אמרינן על כתב ידן הם מעידין אלא כל אחד מעיד על קיום השטר שהוא כשר והרי הן כשני עדים שמקיימין השטר כתובות שלשה שישבו לקיים שטר עד שלא חתמו הב' מעידין בפני השלישי אם הוא אינו מכיר משחתמו אין מעידי' כי עד נעשה דיין בקיום שטרות ודיינין המכירין חתימת ידי עדים אין צריכין אחרים להעיד בפניהם כתובות דיינין שאין מכירין חתימת ידי עדים צריך להעיד בפני כל אח' ואחד קודם שיחתמו ואין צרי' בפני שלשתן ביחד כי די בפני כל א' וא' בפני עצמו. קיום שכתוב קודם שיעידו עדים על חתימתן יש אומרים פסולה משו' דמיחזי כשקרא ומיעוט מכשירין כתובות.
<h2>דף כא.</h2>
מקיימין שטר שלא בפני בעל דין ואפילו עומ' וצווח מזוייף הוא אל תקיימוהו ואפילו אין עדיו חולים או הוא חולה או רוצה ללכת למדינת הים או לא שלחו לו ולא בא או לא פתחו בדיניה אפילו שאין שום א' מאלו מקיימין ואם אמר תנו לי זמן ומרענא לשטרא אפילו אחר שנתקיים נותנין. קיום שטרות בג' ולא בב' וצריך לו' כתובו בתרא [מ' ע"א]. ופשוט בגטין פ' המגרש שאם מכירין חתימת עד א' ומכירין כתב הסופ' מן השטר ואינן מכירי' חתימת העד השני אינו קיום ומכל מקום גבי מבני חרי כפי' הירושלמי שפי' עד א' בכתב ועד א' על פה כמו שכתבתי בגביית חוב. יש מי שכתב שצריך להזכיר בקיום עידי השטר ודקדקו בכתובות פרק האשה שנתאלמנה מההיא עובדא והוה כתיב ביה מדאתא ענן בר חייא וכו'. ויש מי שכתבו כי אינו צריך אלא מדאיתברר לנא דחתימות ידיהו דסהדיא היא אשרנוהי וכן המנהג ודחו הראיה כי התם לרוחא דמילתא. והרמב"ם כתב כי ה' דרכים מקיום הם הא' שיכירו הדיינים חתימת העדי' הב' שיחתמו העדים בפניהם הג' שיבא כל א' מן העדי' ויאמר זה כתב ידי ואני עד בדבר זה הד' שיעידו עדים אחרים על חתימתן שזו היא חתימתן הה' לדמות החתימות לחתימות החתומות בשטרו' אחרות. שנים החתומין בשטר ומת הא' מהם קודם שנתקיים (והאי) [והחי] מעיד על חתימת עצמו אחיו של החי אינו יכול להעיד עם אחר על חתימת המת וכן החי אינו יכול להעיד על חתימתו ועם א' מן השוק על חתימת חבירו כי נמצא יוצא ב' חלקי הממון על פיו או על פי ב' אחים אלא ב' מן השוק ואם אין כי אם א' מן השוק יכתוב הוא חתימתו על החרס ומשליך אותו בבית דין ויקיימו משם חתימתו ואחר כך יעיד הוא על חתימת המת עם אחר או אחיו עם אחר על חתימת המת בתרא וכתובות. בקיום השטר אם הרחיק הקיום מן חתימת העדים אפילו שיטה אחת פסול הקיום אבל לא השטר בתרא. ואם הרחיקו שטה אחת ומלאהו דיוטא פי' מדיו יש מהגדולין שכתבו דכשר דלא אמרי דדייני חתימי אדיוטא ומרי"ף נראה דפסולים.
<h2>דף כא:</h2>
שלשה שישבו לקיים שטר וקרא ערער על א' מהן עד שלא חתמו מעידין עליו שהוא כשר וחותם עליו משחתמו השני' אין מעידין עליו וחותם ופרש"י שנוגעין בעדות הן שגנאי הוא שחתמו עם פסול ועל כן מעידין עליו אלו השני' שהוא כשר וכן פירש רי"ף והרמב"ם וכן ג' שישבו לקיים השטר וקרא ערער על א' מהן (בגדלנות) [בגזלנות] עד שלא חתמו מעידין עליו שחזר בתשובה וחותם משחתמו ב' אין מעידין עליו שחוזר וחותם כי איך יאמרו במותב תלתא כי באותו עת שחתמו הב' לא היה ראוי זה השלישי לישב עמהם כיון שעדין לא נודע כשרותו ודוק' ערער (דגדלנותא) [דגזלנותא] מבטל הצירוף הראשון אבל ערע' דפגם משפחה ואיתברר השתא דכשר הוא האי גלוי מילת' בעלמ' ולא בטיל צירופא קמא ואפילו משחתמו הב' מעידין עליו וחותם וערער דגזלנותא נמי לא אמרו אלא שמעידין שנים שגזל ושני' שחזר בתשובה דלא מכחישי לקמאי אבל אם באו שנים אחרים ואמרו דלאו גזלנא הוא לא חתים כלל דלא אמרי' בדבר כזה אוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא בחזקת כשרות אבל הוה ליה ספק פסול דרבנן כתובות. ג' שישבו לקיים שטר ומת א' מהם צריך למכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי ואי לא כתבי וחד ליתוהי לא מפסיל הקיום ואי כתיב בו דבר שנראה שהיו ג' כגון ואמר לן רבנא אשי די בזה והדין כן בכל מי שהוא גדול בדורו אמר ואמר לנו פלוני דתו לא חיישינן לב"ד טועין כתובות בתר'. נאמן אדם להעיד בגדלו מה שראה בקטנו בחתימות כגון זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של של אחי כתובות. אין מקיימין השטר אלא ביום כי הוא תחלת דין כאשר כתבתי בדיני דיינים. הקהל שנוהגין שהשני סופרים מקבלין עדות ומגבין על פיהם יכולין הצבור לנהוג המנהג שיראה בעיניהם שיהא בו תקנה לצבור כמו יחידים שקבלו בקנין עליהם קרוב או פסול. אין הדיינין החותמין על הקיום צריכין לקרות השטר כתובות. נראה לפי התוספות בפרק האשה שנתאלמנה צריך להכיר קיום מחתימתן ושיעשו קיום לקיום עד שיכירו חתימת דייני הקיום ואם לאו השטר פסול. תשובה להרמ"ה מי שמוציא על חבירו שטר מקויים ואין אדם מכיר חתימתן של עדים ולא חתימת הדיינין ואמר הלה פרוע הוא מי הוא נאמן במיגו דיכול לומר מזוייף. תשובה זו מחלקת רבי ורשב"ג היא דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ובכמה דוכתי בתלמוד הביא מחלוקתם אף אמוראי אפליגו בה ויש שפסק מהפוסקים דאין צריך לקיימו כרשב"ג דהלכה כרבי מחבירו אמרו ולא מאביו ויש מי שפסק כדברי רבי ואנו דעתנו כדברי אלו דצריך לקיימו עד כאן. וכן פסק רב אלפסי כרב נחמן דצריך לקיימו דפליג אדרב במציעא. כרבי דצריך לקיימו פי' ובלא קיום נאמן לומר שטר אמנה הוא או פרוע וכיוצא בו שהוא נאמן לפוסלו כמו העדים שאמרו פסולין היינו וכן פסק בן מאגש. לשון ספר המצות קרא ערער על חתימת העדים ועל חתימת הדיינין רצה מקיים על חתימת העדים רצה מקיים על חתימת הדיינים לפי' כתב רבי' שמשון שצריך להביא חתימת הדיינים החתומים בקיום השטר וכן משמע בירושלמי דגטין.
